Haru Dojo - Aikido Misgav

מתחילים אחרי החגים!

Roman Krupnik-David מאת

יש באייקידו עיקרון שאני מאוד מתחבר אליו: חיבור. חיבור לפרטנר, לתנועה שלו, לאנרגיה שהוא מביא, לכיוון ולכוונה.

עם השנים אני מבין שחיבור הוא לא רק משהו שקורה על המזרן. מבחינתי, הוא אחד הדברים העמוקים ביותר שאייקידו מלמד, וגם אחד הדברים שאני ממשיך ללמוד כל הזמן.

באייקידו אנחנו לא מנסים לעצור כוח בכוח. אנחנו מנסים לפגוש את מה שמגיע אלינו, להתחבר אליו, להבין את הכיוון שלו ואז להוביל אותו למקום אחר. ככל שאני מתרגל את זה יותר, אני מגלה שהעיקרון הזה רלוונטי לא רק לאימון, אלא גם לאופן שבו אני מתמודד עם אנשים ועם מצבים בחיים.

מכאן מגיעה גם התובנה בנוגע לדרך הנכונה להתמודד עם קונפליקט. לא לברוח מעימות או משיחה קשה, ולא לוותר על מה שחשוב לנו, אלא לנסות לא להפוך כל מחלוקת למלחמה. בחיים המקצועיים שלי כיועץ משפטי אני פוגש את זה לא מעט, במחלוקות שבהן הצדדים נוטים להפעיל יותר כוח, להתעקש ולהוכיח שהם צודקים.

ברגעים האלה תרגול האייקידו נכנס לפעולה. אני מנסה שלא להגיב לכוח בכוח, אלא לעצור לרגע ולנסות להבין אותו. אני שואל את עצמי מה באמת חשוב לצד השני, ממה הוא חושש, לאן הוא רוצה להגיע, ומה אני אולי מפספס כשאני מסתכל על הדברים רק מנקודת המבט שלי. זה לא אומר להסכים להכול או לוותר על העמדה שלי, וזה גם לא אומר להיות פחות נחוש. לפעמים דווקא ההפך: כשאני מבין טוב יותר את הצד השני, אני יכול לעמוד בצורה ברורה יותר על הדברים שבאמת חשובים לי, בלי לייצר התנגדות מיותרת.

כשיש חיבור, גם אם אין הסכמה, אפשר לפעמים למצוא דרך להתקדם בלי שכל מחלוקת תהפוך להתנגשות של כוח מול כוח.

ואולי זה אחד הדברים היפים שאני לוקח איתי מהאייקידו גם מחוץ לדוג'ו: לא כל קונפליקט צריך להכריע בכוח. לפעמים צריך קודם לפגוש אותו, להתחבר אליו, ולהצליח לשנות את הכיוון.

אחרי הרבה שנים באייקידו, אני מגלה שאני עדיין לומד את זה - על המזרן, בעבודה ובחיים.

ביום שבת האחרון נפגשנו מורים ותלמידים לסמינר הידידות השישי שלנו. לימדו בסמינר המורים נעה למדן, אבישי דהן, אהרון אטלס, Itamar Zadoff ו Shiri Solomon.
כיבדו אותנו בנוכחותם Amir Graf סנסיי ו Anati Miron סנסיי ומתאמנים מדוגו'אים שונים מרחבי הארץ.
מטרת הסמינר הייתה להכיר ולהתאמן בכיף יחד ולחזק את הקשרים בקהילת האייקידו בארץ.
זה לא טריוויאלי לפגוש 5 מורים כשכל אחד מהם מביא למזרון סגנון שונה וגישה שונה ועם זאת לקיים אימון הרמוני, מלמד ומהנה. במקרה שלנו - הקסם הזה אכן קרה.

גם השנה אספנו תרומות לדרכו של בארי במסגרת הסמינר(מוזמנים לקרוא ולתרום):
https://www.facebook.com/beeri.is.walking

תודות לחברי Haru Dojo - Aikido Misgav שדאגו להקים ולתפעל את האירוע.
תודה לכל מי שהגיע ולקח איתנו חלק באירוע המיוחד הזה.

מה הקשר בין נפילה טובה לבין חוזק פנימי?

באייקידו, אחת המיומנויות הראשונות והעמוקות ביותר שאנחנו לומדים נקראת "אוקמי" – היכולת לקבל תנועה, ליפול, להתגלגל ולקום מחדש.

אבל האוקמי הוא לא רק טכניקה של נפילה פיזית.
הוא אומנות של הקשבה, של שחרור שליטה, ושל תגובה חכמה ברגע שהחיים "דוחפים אותך".

מישהו תוקף אותך פיזית? אתה לומד לזרום איתו – לא להילחם, אלא להשתמש באנרגיה שלו.
מישהו פוגע בך מילולית או רגשית? כשאתה מאומן לתת אוקמי, אתה לא נשבר – אתה מבין, מתבונן, ובוחר איך להגיב מבלי לאבד את עצמך.

לכן אנחנו משקיעים כל כך הרבה בתרגול של אוקמי:
כי מי שיודע איך ליפול נכון,
יודע גם איך לקום חזק יותר.
ואם תשאלו אותנו – אין שיעור חשוב מזה, לא רק באומנויות לחימה, אלא גם בחיים עצמם.

אייקידו כדרך של תנועה וחיים

כשהתחלנו להתאמן באייקידו, אי שם ב־2004, לא דמיינו לאן הדרך הזו תוביל אותנו.
חשבנו שבאנו ללמוד אומנות לחימה – וגילינו שאנחנו לומדים את עצמנו.

עם השנים, האימון הפך לבית.
מקום של גוף ונשימה, של ריכוז ותשומת לב, של אנשים שמחפשים לא רק כוח, אלא הבנה.
במקום הזה נופלים, קמים, נושמים, מזיעים, צוחקים – וממשיכים.

אייקידו בשבילנו הוא לא רק טכניקה.
זו דרך לחיות – ללמוד להיות נוכחים, לפעול בלי מאבק, למצוא שקט גם בתוך תנועה.
לאט לאט נוצרת קהילה של אנשים שמחפשים את זה יחד – כל אחד בדרכו, בקצב שלו.

ועכשיו, אנחנו רוצים להכניס עוד אנרגיה למרחב הזה.

עוד אנשים שאוהבים תנועה, שמרגישים סקרנות, שמחפשים מקום לגדול בו.
לא משנה מאיפה אתם באים או כמה ניסיון יש לכם – אם משהו במילים האלה גורם לכם לרצות לעלות על המזרן, הדלת פתוחה.

www.aikidomisgav.com