27/09/2026
בריטריט הפעם נצעד דרך ארבע שומרות השער בדרך לחופש. ( יוגה ואשישטה)
החופש, כפי שאני תופסת אותו, אינו לעשות “מה שבא לי”.
לא ללכת אחרי כל דחף, כל רצון, כל תנועה של ההכרה התזזיתית.
בעיניי, יש בזה לפעמים אפילו בלבול ניו־אייג’י:
המחשבה שחופש פירושו שאין גבולות, שאין מחויבות, שאין כיוון.
עבורי חופש הוא דווקא היכולת לעצור.
להקשיב.
לברר מה באמת נכון לי — ולבחור מתוכו.
ולכן אחת השאלות הראשונות שאניח בפני משתתפי הריטריט תהיה:
מה באת לפגוש בימים האלה?
מהי הבקשה העמוקה שלך?
יש משהו בהגדרה ובתיחום שמאפשר דיוק.
אם אני זקוקה לזמן שקט עם עצמי — האם אני באמת מאפשרת אותו?
האם אני יכולה לשבת לבד, לבהות, ללכת למדבר, בלי “לא נעים” ובלי להיגרר לשיחות שפחות נכונות לי כרגע?
ואם באתי עם חברה, חבר או בן/בת זוג — האם אנחנו יכולים לדבר בפתיחות ולברר מה נכון לכל אחד מאיתנו בימים האלה?
כמה זמן אני רוצה להיות בטבע?
מה ייתן לי תחושת סיפוק כשאגיע לשבת בצהריים ואביט לאחור על הימים שעברו?
האם הייתי נוכחת יותר?
האם הקשבתי לגוף?
האם הרשיתי לעצמי לתרגל ברכות כשזה מה שהייתי צריכה?
או דווקא שמתי לב למקומות שבהם אני מוותרת באופן אוטומטי כשנעשה קשה?
האם דייקתי באוכל?
בשעות השינה?
בדיבור?
בשתיקה?
לכל אחת ואחד מאיתנו יש ביומיום ריבוי של תפקידים, משימות ותפקודים.
במדבר, בתוך המרחב והשקט, מתפנה מקום לשאול שאלות אחרות.
לפגוש את עצמנו בלי כל הרעש שסביב.
אולי לגלות גבולות חדשים.
אולי להגדיר מחדש את הזמן שלנו.
ואולי לשאול:
האם אני מנהלת את האנרגיה שלי באופן שמיטיב איתי?
בימים האלה ניפגש דרך הגוף והתרגול,
דרך התנועה,
דרך סשנים עמוקים של נשימה,
דרך המדבר,
ודרך התבוננות שקטה עם עצמנו.
לא כדי לברוח מהחיים —
אלא כדי לחזור אליהם קצת יותר מדויקים.
22–24.10 | נאות סמדר
מוזמנות ומוזמנים באהבה.
נותרו עוד מספר קטן של חדרים פנויים♥️
