29/09/2026
סיפור קטן מהחיים:
התארגנו לערב חג סוכות אצל אחות של אמיתי. 5 ילדים בני 19-28 (שלושת ילדיי ושניים מילדיו של אמיתי - אחת בחו"ל).
זו פעם ראשונה שכל ילדיי מגיעים לאחות הזו (וסביב זה יש למידות חשובות ומרגשות שדיברנו עליהן אמיתי ואני בינינו- אבל זה לפוסט אחר:)) .
אנחנו עומדים לצאת מהבית, כולם לבושים יחסית חגיגי. הבן 24 שלי בהתחלה לבש חולצה אחרת, הצעתי לו בעדינות להחליף ללבנה, הוא החליף. אם לא היה מחליף, גם בסדר.
ואז נכנס בן ה 22 של אמיתי שיהיה לי בריא, לבוש כמו לטיול בשטח, הכי לא מתאים, בעיניי, לערב חג.
היו פעמים בעבר, כשהיה קטן יותר, שהייתי זורקת לו משהו בחיוך על הלבוש, מציעה לו להתלבש אחרת.
וזה עמד לי על קצה הלשון, אנחנו בקשר מעולה, אחרי 14 שנים והרבה עליות וירידות, אפילו בחיוך להגיד לו:" נעם, מה עניינים?" הוא היה מבין.
אבל לא אמרתי, הוא ילד גדול, בן 22, ככה הוא בחר להגיע לארוחה.
אם הוא היה הילד שלי הייתי אומרת משהו, אומרת את דעתי, אבל הוא לא.
אז לא אמרתי מילה, עצרתי את האוטומט, זו היתה שנייה והמשכנו הלאה. זה לא באמת העסיק אותי יותר.
ואני לא יודעת מה היתה ההשפעה של הערה שלי, גם בחיוך - סביר להניח שהיה עונה לי בחיוך ולא מתרגש, ואולי לא, אולי ההערה הקטנה הזו היתה נתפסת כבקורת, אני לא יודעת, אבל לא אמרתי, האמת היא שזה לא ענייני.
בלילה אמיתי סיפר לי פתאום, שלפני שנכנסו לאחותו, הבן שלו אמר לו: "איזה כיף שאתה אבא שלי, אני יכול להיות שלוך לידך, זה לא מפריע לך".
ומה הרגשת? שאלתי את אמיתי, "היה לי טוב לשמוע את זה, אני באמת לא עושה מזה עניין שיתלבש איך שהוא רוצה", הוא ענה לי.
סיפרתי לו מה שסיפרתי לכם פה, שכמעט אמרתי משהו לנעם אבל לא.
טוב שלא אמרת, הוא ענה, ואני מסכימה איתו, זה לא היה מוסיף כלום.
הסיטואציה הקטנה הזו היא ביטוי לשונות שיש ביני לבין אמיתי בגישות הוריות.
אני כן הייתי אומרת משהו גם לילד בן 22, לא מכריחה, לא לוחצת, ואם לא היה רוצה הייתי משחררת, אבל היית מתייחסת.
אמיתי ראה בדיוק את מה שאני ראיתי, וחשב גם שזה לא לעניין, אבל בחר לא להתייחס בכלל, לשחרר לגמרי.
גם במהלך כל 14 השנים שהם גדלו יחד פה בבית, היו המון ביטויים לשונות בינינו.
אמיתי איפשר לבן שלו לא ללכת לבהס, אצלי זה לא היה עובר.
אמיתי חשב שהדרך שבה הוא מתלבש, אוכל, מתקלח או לא, ישן או לא, היא אחריות שלו, והוא ישא בתוצאות, אני התנהלתי אחרת מול ילדיי.
לכאורה החינוך שלנו שונה - הגישה של אמיתי משחררת שלי פחות - וגם זו הכללה לא נכונה בהכרח, כי היו הקשרים שבהם אני שחררתי ואמיתי היית נוקשה יותר.
בטוח הוא שיש בינינו שוני אז וגם היום, ועם כל זאת 14 שנים שהילדים גדלו בבית אחד - חיים שלמים של ילדות ונערות יחד.
והנה היום כולם מחוץ לבית, פעילים, לומדים, עובדים, עם מוסר עבודה, חברים, חברות, עם תכניות, חלומות, מנהלים חיים עצמאים, והם ממלאים את הלב גאווה, כל אחד מהם בדרכו.
אז אני לא יודעת מה נכון ומה לא, אין דרך אחת נכונה בחינוך.
אני מסתכלת על אמיתי, ואני בטוחה שהרבה ממי שאני היום כהורה לקחתי ממנו, ולהיפך, אני יודעת שהרבה ממי שאמיתי כהורה זה ממני.
שנינו גדלנו וצמחנו יחד כהורים, עם להסכים איפה שצריך (מרחב ציבורי וכו'), ועם לשחרר כל אחד לעבור את מסע ההורות שלו מול ילדיו, כולל הטעויות (הורות ידועה כאחת ממשימות החיים המורכבות שיש).
ובסוף הילדים שלנו כולם יצאו "נורמלים" פלוס פלוס:), אז כנראה שעשינו משהו טוב בחיבור הזה בינינו כזוג וכהורים.
ונעם? כפרה עליו, קצת חגיגיות לא תזיק לא ככה?
המשך מועדים לשמחה 🌷
גלית ❤
לליווי וייעוץ בקלינקה שלנו לפרק ב' הרימו טלפון או שלחו הודעה - 0547757782
