Nofar Yoga & Pilates

כשקשה המזרן הוא לא חבר
הנטייה היא להיות בהימנעות
לא לעלות
לא לתרגל
לא לפגוש את עצמנו שם
את המחשבות הטורדניות
את המכאובים הפיזיים, הרגשיים
להתחמק
למצוא תמיד משהו אחר לעשות
הפרדוקס הוא
שמה שאנחנו בהימנעות ממנו, הוא לרוב הדבר שאנחנו הכי צריכות
הטרנספורמציה הרגשית יכולה להתאפשר כשאנחנו נותנות לעצמנו לגעת בכאב
לתת לרגש לשטוף את הגוף ולהציף אותו
אולי אפילו ״לשרוף״ אותנו מבפנים
כשאנחנו מסירות את ההתנגדות שקיימת בנו
לפגוש את עצמנו, את הרגשות שלנו
נפתח הפתח לשינוי
הפתח הזה יכול להתאפשר רק אם קודם כל ״נסתכן״ בלפגוש את המכאובים שלנו
את הרגשות שלנו
את המחשבות שלנו
שנעבור דרך הפחד ״למות״ מכאב
דרך הפחד שמספר לנו שאולי לא נצלח את זה ונשקע עמוק פנימה אל תוך תהומות
שם בדיוק ההזדמנות טמונה
בין כל החושך
דרך הסדקים
האור מפציע
ומרפא

״תלמדי 2 כאילו היו 200״
אמרה לי מורה ותיקה ומוערכת באחת השיחות שלנו

אם הייתי מדמה את עולם ההוראה שלי ביוגה לשדה תעופה
אז הדימוי הוא
שלאחרונה יש רק נחיתות ולא המראות 😬

הרבה שיעורים התבטלו, נדחו..
תלמידים בחו״ל
שיעורים שהתבטלו מפאת מעט משתתפים
מקומות שאפילו ויתרתי עליהם ביוזמתי כי לא הרגשתי את החיבור שהייתי רוצה להרגיש

בקיצור, על פניו:
הרבה אין
מעט יש

אשקר אם אגיד שזה לא ביאס אותי
העציב
וגרם לי לתהות על קנקני
כמורה ליוגה
ובכלל
על העיסוק הזה בעולם היוגה והרוח
וכמה זה יכול להיות הפכפך…

כמה יש תקופות של שגשוג ופריחה, שיעורים חדשים
היכרויות חדשות עם תלמידים ותלמידות
ותקופות שבהן ההפך הגמור קורה

וההבנה שלאט לאט מתחילה לחלחל אליי
היא שזה ממש בסדר
זה בסדר להתבאס כשהדברים לא קורים כפי שהייתי מצפה
ומתקדמים בקצב אחר ממה שהייתי רוצה
וכן מזכירה לעצמי
שהכמות, לא בהכרח משנה
הכוונת לב היא זו שמשנה
והיא זו שתקבע בסוף את מי ומה שאני בתוך כל העולם הזה של היוגה
כמורה
וקודם כל
כתלמידה
לנצח תלמידה!

ואפילו ברגעי שטות
אני מוצאת את עצמי מודה על התקופה הזו
שמעבירה אותי דרך המקום הזה של האין
ומאלצת אותי ללמוד לראות את היש
ויש, בשפע!
לעבור דרך האכזבה כשהדברים לא קורים איך שהייתי רוצה
להרגיש את האכזבה הזו
ולבחור עדיין
להישאר מורה
ולהיזכר
למה בכלל בחרתי בדרך הזו
או שמא
היא זו שבחרה בי ☺️

יצא לי הבוקר לדבר עם אישה נחמדה שחיפשה מורה ליוגה לה ולחברותיה
תוך כדי השיחה היא אמרה לי שהיא מתלבטת אם כדאי להן לתרגל אשטנגה כי היא חוששת שזה *ישעמם אותן*

לא אשקר שתחילה המשפט שאמרה צבט לי בלב
אבל בו זמנית גרם לי להיזכר, כמה נפלאה היא האשטנגה יוגה
רצף התנוחות הקבוע
יכול לאפשר לנו שקט
הסנכרון של התנועה עם הנשימה
מכנס אותנו פנימה
החזרתיות
מאפשרת שחרור
הקביעות
מנתקת את התלות במורה, בזמן או במקום לשם התרגול
הספירה
שומרת אותנו בפוקוס
ומעל הכל
על אף שרצף התנוחות קבוע
בכל פעם
העלייה על המזרן
תרגיש שונה
הגוף ירגיש שונה
התחושות פנימה ירגישו שונות

האשטנגה יוגה, בעיניי, היא מתנה שלנו לעצמנו
המזרן יכול להיות בית
אי של שקט בעולם רועש

סגרנו את השיחה בנעימות
בליבי חשבתי
שהאשטנגה היא מתנה
וזה בסדר
לא תמיד לאהוב מתנות :)

אז אם חשקה נפשכן.ם
במתנה
שהיא הרבה מעבר לספורט
לכושר
לעשייה
מוזמנים ומוזמנות לכתוב לי 🥰

שוואסנה~Shavasana
תנוחת ההרפייה
אי העשייה
אי הפעולה
בעיניי, זוהי התנוחה המאתגרת ביותר בתרגול האשטנגה יוגה.
קחו רגע, תחשבו על זה
תרגול האשטנגה מורכב מרצף של תנוחות קבועות,
מאתגרות יותר ומאתגרות פחות
הסדר כרונולוגי
שחוזר על עצמו שוב ושוב ושוב
וגם הוא מעלה קושי מעצם החזרתיות שבו (אבל זה כבר לפוסט אחר😊)
אותו סדר, מפגיש אותנו עם מקום ה"Doing" שאנו כה מכירות ורגילות אליו מחיי היום יום
ופתאום מגיעה השוואסנה הזאת
שמבקשת מאיתנו
פשוט לא לעשות
לעצום עיניים, להרפות את הגוף ולשכב
במשך 10 דקות
ללא תזוזה
מי שהתנסתה בחוויה הזאת, יודעת כמה זה נשמע פשוט על פניו
וכמה מאתגר זה עשוי להיות בפועל
למרבה האירוניה, להיות באי עשייה זה הדבר שאולי הכי קשה לנו.
המוח מתחיל להשתולל, המחשבות אולי נודדות
יש חשק לקום, לגרד בגב, להזיז את הרגליים
אבל התנוחה מבקשת מאיתנו לעצור
במידה מסוימת זו ההזדמנות שלנו לטעום את הפרי המתוק של התרגול שלנו
התרגול שבמהלכו סינכרנו בין התנועה לנשימה
החזרנו את הפוקוס בכל פעם אל התנועה, אל התחושות לאורך הגוף, אל הדרישטי (המבט), אל הנשימה...
בתמונות ברשת, זה יכול להיראות כה נינוח
חבורה של אנשים שוכבים, ספק ישנים ספק נחים
אבל בפנים אצל כל אחד ואחת, ישנו מסע
עם הזמן, המסע הזה יכול להפוך למתוק יותר
לקל יותר
למקום שנעים יותר לשהות בו
ולמה?
כי אנחנו מתרגלות גם את זה לאורך הזמן
בכל פעם, כשבסוף תרגול האשטנגה אנחנו מסיימות בהרפייה
אנחנו יכולות ללמד את עצמנו למצוא את הנוחות באי הנוחות
מרגילות את עצמנו לשהות באי פעולה

היוגה, בחוכמתה הרבה,
מפגישה אותנו עם חווית ה"Being"
לא למהר, לא לזרז
פשוט להיות
פשוט לשהות
ברגע הזה

בתמונה~ מתרגלות אי עשייה 😊

-לא כולם.ן יאהבו אותך וזה בסדר-
אני שומעת את הקול הזה לא מעט מהדהד בי...
כנערה בחטיבת הביניים, עברתי חרם
מהאלה שמשאיר אותך לבד בהפסקות...

אי אלו שנים עברו מאז (ולמען הדיוק 15:), אך הילדה המוחרמת, נקרא לה 'נופר הילדה', עדיין קיימת בתוכי
לעיתים אני שומעת את קולה
היא צריכה לפעמים אהבה
לפעמים אישור שהיא בסדר
שהיא מקובלת
נראית
אהובה
***
הכניסה לעולם ההוראה של היוגה
מפגישה אותי עם אותה הילדה די הרבה
אם זה כשמתרגלת יוצאת לפתע מהשיעור ואני יכולה לתלות בי את האחריות לכך
שיעור שעשוי לא להתמלא
ויכולות לעלות שלל מחשבות לא חיוביות
ואפילו תחושות גוף מכווצות

כשהמחשבות והתחושות הללו צפות
זה עשוי לכאוב, להטריד
פתאום הספירה יכולה להתבלבל...
אבל זוהי דרך
דרך שבה אני פוגשת את עצמי ואת המקומות שאולי עוד כואבים
ומבקשים עוד קצת ריפוי
עוד קצת חמלה עצמית
שאראה את 'נופר הילדה' ואספר לה
שהיום היא אהובה
רצוייה
נראית
ללא קשר לאישורים חיצוניים,
שבמילא לא תמיד יהיו קיימים
והפרקיטה, מה איתה?
כשעולות אותן המחשבות, מה בתכל'ס אני עושה?
משתדלת לזהות אותן- אך לא להזדהות
ומזכירה ל'נופר הילדה', הנערה
ש'נופר הבוגרת', כאן תמיד עבורה
לאשר אותה, לאהוב, לקבל
שיש לה תמיד בית בתוכה

תודה לך יוגה
על כך שאת מפגישה אותי בצורה כלכך מדויקת
עם עצמי 🙏🏼

״לפעמים צריך לדעת להיכנע״
אמרה לי אישה נחמדה שיצא לי לדבר איתה לאחרונה…
כמה קל זה נשמע על פניו
כמה לא קל זה יכול להיות בפועל
המילה ״להיכנע״ יכולה להתפרש עבורנו כמשהו שלילי
אשר יכול לסמל עבורנו
חולשה
ויתור
אולי כישלון…
והאגו שעשוי לספר לנו
שלא ניסינו מספיק
שאנחנו בחוסר מסוגלות
שאנחנו לא טובות מספיק
אבל אולי אם נסכים להתבונן על הסיפור מנקודה אחרת
ולראות שברגע נכון, אנחנו עושות כמיטב יכולתנו
ומיטב יכולתנו
הוא דבר שמשתנה כל רגע..
החיים דינאמים ומשתנים כל רגע גם הם
וכך גם אנחנו
וכך גם הגוף שלנו
***
היוגה היא מסורת של חופש ושחרור
שחרור ממה? בין השאר, מהסיפור
הסיפור על זה שאני לא טובה מספיק
לא מנסה מספיק
לא גמישה מספיק
ועוד שלל לא מספיקים שאני בטוחה שתוכלו להשלים אותי…
ומה יקרה אם נסכים לוותר על הסיפור?
מי נהיה בלעדיו?
בלי ״השומר״ שמספר לנו שהוא כאן להגנתנו
מלקה אותנו רק כדי שנהיה טובות יותר
אז כאן אולי נמצאת הנקודה
אנחנו כבר מספיק
רק שהמספיק שלנו
הוא דבר דינאמי
למעשה
כמו החיים עצמם
והרגשות
והתחושות
וכל מה שסובב אותנו…
אז מה נוכל לעשות?
אולי פשוט להסכים לראות את השינוי הבלתי פוסק הזה
לשהות בו רגע
לנסות לא לברוח ממנו
לתרגל קבלה שלו
ופשוט
להיכנע לו 🌺