03/07/2026
חודש יוני חלף ואיתו שנת הלימודים בשיח גוף.
אני תמיד בפליאה מחדש מהאופן שבו שנה שלמה מתנקזת אל סיום.
חודשים ארוכים של מפגשים, תרגול, למידה, שיחות, תנועה ויצירה , והנה מגיע הרגע (והוא תמיד מפתיע) אנחנו יושבות במעגל, מביטות לאחור, ומנסות לתת מילים למה שהיה ונבנה.
השנה, כמו בשנים האחרונות, בתוך מציאות שלא הפסיקה להתערער, המרחב בסטודיו היה המקום שאפשר לנשום בו, לנוע, ללמוד ולהיפגש.
שוב הבנו עד כמה הלמידה המשמעותית ביותר אינה רק זו שמתרחשת דרך תרגילים, שיטות וידע, אלא זו שנוצרת במפגש החי, בין גוף לגוף, בין אדם לעצמו, ובין אנשים ההולכים כברת דרך משותפת.
לקראת סוף השנה כל אחת ואחד יצרו עבודה אישית, יצירה שהיא נקודת מבט ייחודית על העולם, שהתגלמה בתנועה, בדימויים ובנוכחות.
בכל התכניות, מעבר לתכנים ולתרגולים, המשיכה להיווצר אותה רקמה אנושית עדינה ויקרה של קבוצה. קירבה מפעימה בין אנשים שונים זה מזה, הנפגשים מידי שבוע ומסכימים לנוע, להקשיב, לחקור ולצמוח יחד באמון, בחום הלב ובקבלה.
הלב מלא בהודיה לדרך ולהולכים וההולכות בה, לצוות שהביא ידע וכלים תמיד בקשב לגוף ולכל אחד ואחת אישית, לדליה התומכת בנו במרחב הסטודיו והקיבוץ, לטבע שעוטף אותנו ביופי כל השנה.
שנה הבאה בפתח וזה הזמן להכנס בו, כי מה שרואים מהגדה הזו לא נראה אותו הדבר כשעושים את הדרך לגדה השניה.
