Keren Shermeister - Yoga & Physiotherapy

מלמדים אותנו שחור ולבן.
מלמדים אותנו כן ולא.
אנחנו בוחרים צד.

אנחנו נולדים לתוך הגישה הזאת הנקראית ביוגה: דואליזם.
הדואליות, הקוטביות, של לבחור קיצון אחד ולדבוק בו.

אז איך נכיל-
גם - לא יתכן שהתינוקות שלנו נחטפים מהמיטות שלהם ונרצחים.
וגם - לא יתכן שלתינוקות שלהם נוחת טיל על הראש.

למדנו לבחור: זה או הם או אנחנו.

אבל הלב שלי נסדק וקורא לי לבדוק, אולי לא ככה מחפשים את התשובות הנכונות.

ביוגה לומדים לטפח נונ-דואליזם ולהכיל מורכבות.
לומדים שאין אני, אנחנו, הם.
לומדים שהחיים הם לא שחור ולבן.
לומדים שהתינוקות נרצחים במיליון גוונים של אפור קודר...

האם להשאר או לעזוב את הארץ?

זהו הפוסט האחרון בסדרת שלושת הפוסטים
שבהם ניסיתי להציג פתרון דילמה דרך משקפיים יוגיות.
אבל אפשר כמובן להשליך מזה לכל דילמה אחרת.

בהמשך השיחה עם המאסטר היוגי ההוא -
האם אני נדחפת לעזוב את הארץ כי מפחיד לי כאן?
או נמשכת למשהו שנמצא בחוץ לארץ?
הגענו למחוז אחר.
הוא הציע,
את עדיין שוקלת את זה ברמת המיינד, הרגש, והתחושה.
אולי תנסי להיות עם זה ברמת הרוח?
איפה את מרגישה את הקריאה להיות...?
זה הדיבור הרוחני חברים... ;)

מה היא הקריאה?

בהכי קצר:
איפה הנשמה שלי מרגישה שכח עליון קורא לה להיות?

בהכי מוסבר:
בראי פילוסופיות רוחניות שונות בהן גם היוגה,
התודעה שלי, המהות הטהורה הפנימית שאפשר לקרוא לה גם נשמה, הדבר הנצחי הזה שהוא בתוך הגוף הזה כרגע בחיים האלה -
מחוברת
לתודעה הגלובאלית, ליקום, לאלוהים, לכוחות הבריאה, לטבע, לדבר הזה שניתן להגיד שהוא גדול מאיתנו, שהתחיל הכל ושהקיום שלו מורגש לנו אבל לא ברור לנו במילים איך זה עובד בדיוק.

ועל פי אותן מסורות, לא סתם הנשמה בחרה להיות בגוף הזה בחיים האלה.
יש לכך משמעות.
הגוף הפיזי הוא כלי הרכב שלה בעולם.
והיא עדיין תמיד מחוברת לכח הגבוה-גבוה הזה.

אז... אפשרי לקבל תחושה כזאת של...

איפה נכון שהנשמה הזו תהיה, איפה תהיה הרמוניה, וארגיש את הכל שלם...
איפה היקום מזמין אותי להיות...

זה נשמע ממש משונה נכון?
איך אמורים להרגיש את זה?
האם זו תחושה שקיימת רק למי שמאמין בכל זה?

מהחוויה שלי זה כמו כל דבר שלמדתי לשים לב אליו, ומאז אני לא יכולה שלא.
למשל: מאז שלמדתי לנתח הליכה של אנשים ולהבין מה המגבלות הפיזיות שלהם כפיזיותרפיסטית, כשאני רואה אדם הולך, אני יכולה לבחור לשים לב למרכיבי ההליכה שלו, ולהבין מתוכם את המגבלות הפיזיות שלו. הן שם.
למשל: מאז שידעתי לזהות חמציצים כפרח צהוב נחמד שצץ בחורף ומותר לאכול אותו - כשאני עוברת ליד חמציץ אני רואה אותו. הוא תמיד היה בנוף אבל לא שמתי לב לפני שלמדתי את זה.
וככה מאז שלמדתי איך מרגישים את המסרים האלה שמגיעים מכח עליון אל הנשמות שלנו, ואני בוחרת להיות בתשומת לב לזה, אז... הם קיימים, הם תמיד היו שם, ואני בלימוד מתמשך לחדד את הקשב לעניין הזה.

בתמונה: שממית בתים מתנשלת מעור שכבר לא נחוץ לה, מדפוסי העבר, ממה שכבר קטן עליה - כדי לעבור התפתחות ולגדול :) ושמתי לב אליה רק כי למדתי לשים לב לזוחלים ♡ אבל הם תמיד היו שם...

לעזוב את הארץ? להשאר? איך מחליטים בראי היוגה...

בפוסט הקודם שלי
https://www.facebook.com/share/p/1AbEkDFvkU/
הבטחתי שאספר מה מתוך עולם היוגה עזר לי להכריע האם נכון עבורי לעזוב את הארץ או להשאר.

**** דחיפה או משיכה ****
***** פחד או אהבה *****

אז אחרי שהבנתי שאני בנוכחות מלאה פה
אלא אם, או עד ש... אני בוחרת אחרת.
רציתי להבין -
מה אמור להניע אותי לעזוב? או להשאר?
האם העובדה שאנחנו חיים עם שני ילדים ללא ממ"ד לא מותירה לנו ברירה?
איך אני יכולה לגור בארץ ולא להרגיש אשמה?
ולא להרגיש חסרת אחריות?

היה נורא מפחיד כאן בתקופה שזה היה סוער אצלי במיינד.
וגם עכשיו. מפחיד.

בזמנו פניתי למאסטר יוגי והוא אמר לי כך:
(כן כן זה כמו שיחות עם הרב... כשהפילוסופיה היא מעולם היוגה זה ממש מדבר אלי)

"הרי כיוגים אנחנו מבינים שהגוף שלנו הוא דבר זמני וחולף. והוא לא הדבר האמיתי. הוא רק כלי הרכב שמשרת את התודעה הנצחית, הגלובלית, את הנשמה שהגיעה אליו במעגל החיים הנוכחי.
אם את מאמינה בכך, לא יתאים לך כיוגית לפעול אך ורק מתוך רצון לשמור על שלמות הגוף או מתוך פחד ממוות הגוף הפיזי.
אנחנו לא פועלים מתוך פחד.
אף בחירה שמונעת מפחד שמא יקרה משהו, או מפחד שמשהו לא יקרה, לא תהיה בחירה נכונה.

אנחנו נפעל מתוך רצון להיות במקום הנכון, ההרמוני, השלם, התורם. מקום שמרגישים אהבה להיות בו.
בחירה שמונעת מאהבה - תתברר כנכונה.

איפה הלב שלך נמצא? איפה את מרגישה שהמקום הכי נכון לך, ושהכי נכון עבור המקום הזה שאת תנכחי בו, שתביאי את עצמך אליו?

יש הבדל בין להיות נדחף לאנשהו
לבין להיות נמשך לאנשהו
משהו דוחף אותך ודוחק בך לעזוב את הארץ?
או משהו מושך אותך בלהיות במקום אחר?"

אחרי הרהור בשאלות האלה ובחירה לפעול מתוך אהבה ומשיכה, הוא הזמין אותי להרהר בזה מבחינה יותר... רוחנית.
אז נשאיר את זה לפוסט הבא :)

משהו מזה דיבר אלי בהמון הגיון ועשה לי נעים, מקווה שגם לכם.
עם מה אתם בוחרים, עם הראש או הלב?
מונעים מפחד או מאהבה?
נדחפים או נמשכים?
או אולי צפים ומתגלגלים עם האינרציה...

"נמאס לי מההתנהלות בארץ הזאת.
אני עוזבת לפורטוגל!"

בטוח שמעתם גרסא דומה של זה👆בשנים האחרונות מפי הסובבים אתכם ואולי גם מתוך עצמכם.
בתקופה מסוימת אני חוויתי את האמירה הזו, ש"יאללה עוברים לארץ אחרת", בצורה מאוד אינטנסיבית בכל שיחה ושיחה ביני לבין עצמי, עם בן הזוג שלי, עם המשפחה, ועם כל החברים שלנו.
באותה תקופה היה לי רע ומר. עשה לי בחילה להתחבט בשאלה הזו והרגשתי מאוד מאוימת ממנה.
וכמו תמיד כשאני הולכת לאיבוד
ואני מחפשת את הדרך חזרה הביתה...
היוגה הכי זמינה ויעילה עבורי לחזור למחשבה צלולה ולהרגיש בבית בתוך הגוף הזה, בחיים האלה.

בקורס המורים ליוגה שמעתי את המשל הבא:
הקונצרט והפרארי
איש אחד הגיע והתיישב באמצע השורה הראשונה בקונצרט שכל כך חיכה לו.
על הכרטיס הזה, תהיו בטוחים, הוא שילם הרבה והזמין אותו המון זמן מראש.
לפתע כשהתזמורת החלה לנגן, נזכר האיש שאי שם בחניה הרחוקה, הפרארי החדשה שלו עומדת לה מבלי שזכר לנעול אותה.
מה אם יפרצו לו לפרארי או יגנבו אותה?
הוא תהה אם כדאי ללכת לנעול את הרכב.
אבל אז יפספס את מחצית הקונצרט אם לא את כולו!
כך הוא יושב ומתחבט בשאלה האם ללכת לאוטו, או להשאר בקונצרט...
וכאן המורה המוערכת שלי רוקסי,
שאלה אותנו: מה עליו לעשות?

אין תשובה נכונה.
עצם הדילמה שהוא היה שרוי בה, גרמה לו לסבל רב, שכן הוא לא היה נוכח בקונצרט ולא האזין לו, וגם לא הציל את הפרארי שלו. הוא רק היה בתוך הכאוס של המיינד. הוא לא היה פה, ולא שם.

כל החלטה שהיה לוקח הייתה נכונה, ומרגע שהיה מחליט אותה בלב שלם, והיה פועל בנוכחות מלאה, הוא היה מרגיש טוב יותר.

הנכון הוא להיות נוכח.
וכך ענה לי מאסטר ביוגה כשהבאתי לפניו את הסבל שלי...
אם קיבלתם החלטה לעבור לחו"ל ואתם בשלבים פרקטיים של תכנון המעבר, אז את עוברת.
אם לא - את כאן. את נשארת. ומשחררת מלהיות עם הגוף כאן ועם הלב או התשוקה אי שם.
עד שאת לא כאן - כל כולך כאן.

ומאז אני כאן בדיוק כמו שהייתי פה לפני זה,
אבל בנוכחות מלאה.

חוקרת עם עצמי ומזמינה אתכם לחקור עם עצמכם, עוד מקומות ואספקטים בחיים שלנו בהם אנחנו כאן, אבל רוצים להיות שם, ובינתיים אנחנו לא בשום מקום ♡

איך מקבלים החלטה אם לעזוב או להשאר?
גם על זה הלכתי למסע חיפושים בדרך היוגה ועל כך בפוסט הבא...


(בתמונה: אני, בן זוגי, וילדיי... ומה שקרה אחרי שנשארנו כאן כל השנים😄.
או- הודו, מקום שהייתי רוצה להיות בו, אבל אני לא שם, ואמא שלי הייתה שם וצלמה את זה. תודה אימוש!)

במקום לקלל את החושך
הדלק נר

מה הדבר הטוב, המפיץ טוב סביבי, שאני יכולה לעשות בסיטואציה הקשה והמורכבת שאנחנו נמצאים בה?

הכי קשה זה לישון גרוע בגלל שכואב.
לכן זה כזה תענוג לקבל הודעות כאלה משתי לקוחות החודש,
שעזרתי להן לישון טוב יותר🧚‍♀️

רק נותר להצליח לגרום לבת השנתיים שלי לישון... ואני פיית-שינה אמיתית😂

ממש התרגשתי מהסטורי המפרגן של עדי גולדברג מסטודיו Ujjayi בטבעון😍
תודה על ההזדמנות לפגוש קסם של אנשים,
ואת המתאמנת הכי צעירה ומתוקה שהייתה לי עד כה! - ארבל בת החודש ♡

*יוגה לנשים בהריון בטבעון*
בעוד שבוע בדיוק יתקיים השיעור הראשון!
ההרשמה בשיאה, מוזמנות לתאם איתי הגעה.
השיעור מ08:30-09:30🌸
בסיום השיעור יוגשו תה ונשנוש.
ומי שתרצה להשאר לחצי שעה נוספת,
תוכל להכיר, ולשמוע כל פעם על נושא אחר שרלוונטי לדעת בהריון או לקראת הלידה🙌♥️

היא הרימה את העגלה עם התינוק.
והגב, ברגע אחד - נתקע לכמה ימים!

זה לא התחיל ברגע הזה כמובן. העגלה היא רק...
הקש ששבר את גב הגמל ;)
ברקע תמיד יש את מה שעל הנפש, וסטרס, ואת כל מה שהגב עבר עד לרגע הזה, ובעצם את כל מה שהאדם עבר עד לרגע הזה.

נדלג אל הרגע הבא -》

טיפול הפיזיותרפיה שיפר את המצב משמעותית🙌
וכעבור כמה ימים היא רצתה שנפגש למשהו מפנק, מרגיע, שמלב יותר מגע.

היא שאלה אותי:
מה ההבדל בין עיסוי רפואי לעיסוי רקמות עמוק?

וזו התשובה שלי:

*עיסוי רקמות עמוק*
אני מוודאה שאין קונטרה-אינדיקציות רפואיות,
ומבררת אם יש אזורים בגוף שזקוקים שנקדיש להם יותר זמן.
ואז
צלילה לתוך שקט או למוסיקה מרגיעה.
אני מאוד ממליצה למטופלת להתכנס אל תוך עצמה ולהתמסר. למגע משחרר ומרפה, בסשן מאוד מפנק, עם שמנים וריח נעים, או בלי...

*עיסוי רפואי*
אני עורכת תשאול מלא ומבצעת בדיקות מסוימות כדי לאבחן את המגבלה שבגללה הגיעה אלי,
ואז בעיסוי עצמו אני מתמקדת בעיקר (אך לא רק!) באזור המוגבל, ומשלבת טכניקות מנואליות, מיכשור, ודיקור רפואי לפי הצורך (נקרא גם: יבש / מערבי).
נוצרת אווירה נעימה והקשבה, ויש גם הרבה שיחה כדי לוודא שאני מדייקת ומביאה את הריפוי המיטבי למגבלה.

היא בחרה בעיסוי רפואי.
ואם אני כבר מגיעה אליה עד הבית...
אז אמא שלה קפצה על ההזדמנות וביקשה עיסוי רקמות עמוק מפנק 🤗

היה ערב מושלם, איזה שתי נשמות מקסימות פגשתי!

אבל באמת שהכי הכי כיף בעולם לשמוע את המשפט:
"קמתי כמו חדשה"😍

היום אחת המתרגלות נכנסה לשיעור ואמרה שהיא לא מסוגלת יותר לשאת את המצב במדינה.
זה מפריע לה לישון, זה מטריד את מנוחתה ביום.
מתרגלת אחרת אמרה שזה ממש עושה לה בחילה.

ישבנו עם זה.
במטרה לעבור ממצב מיינד עמוס, למצב תודעתי מדיטטיבי שמתאים לתרגול יוגה...
התמקדנו באזור שמרגיש כרגע נוח בגוף
עשינו אפיון מדויק שלו בדמיון
ביחד עם הנחיות ונשימה עמוקה
הרגשנו איך הנוח והנעים הזה מתרחב וכמו מביא אנרגיה חיובית, אופטימית, והרבה אור - לכל האיברים הקרובים, ומשם לכל חלקי הגוף.
איך האור הזה פורץ את גבולות הגוף ומגיע לנשים אחרות בחדר.
ומשם פורץ את גבולות החדר ומגיע לאנשים אחרים בסביבה, במדינה...
מקווה שזה הגיע עד אליכם ואליכן ♡

היא יצאה מהשיעור ואמרה:
אולי פשוט כל ישראל צריכה לעצור לשעה ולעשות יוגה. אחר כך מהמקום הזה למצוא פתרונות לכל הבעיות ולאחות את כל הקרעים...

לא נותר לי אלא להסכים

מוסיפה תמונה בה אני מחזיקה בהרבה אופטימיות
כשאני בוחרת לגדל את ילדיי על האדמה הזו
באביב הזה
עם התורמוסים והחרדל ושום הבר וכובע הנזיר וכליל החורש וחמציצים.
את כולם היא מכירה אישית בגיל שנתיים... על שמותיהם, ריחם, טעמם.
וזו המציאות שאני מאחלת לה גם לשנים הבאות בישראל