סטודיו מעברים -התעמלות וטיפול בתנועה לילדים נוער ומבוגרים

29/09/2026

לפעמים צריך לנסוע רחוק כדי להבין כמה טוב מחכה לך בבית.
השבוע אני בחופשה עם המשפחה. לראות, לחוות, להיות יחד, לצאת קצת מהשגרה. ולפני שנסעתי, דאגתי לבית השני שלי: ניקיתי וסידרתי את הסטודיו, כל פינה, כל מזרן, כל כרית, כדי שיחכה מוכן ומאוורר עבורנו ליום ראשון.
ובאמת, דווקא מכאן, מרחוק, אני מבינה כמה טוב מחכה לי בעוד כמה ימים. כמה אני מתגעגעת לתרגול איתכן. לחיבוקים בכניסה. לשיחות שאחרי השיעור. ולתחושה הזו, שלא נחלשת עם השנים, שמה שקורה אצלנו על המזרן באמת משנה למישהי משהו.

ובינתיים, גם בחופש, הגוף שלי לא לוקח חופש. כל בוקר מתחיל בתנועה. מה לעשות, כוחו של הרגל טוב. 😄
ובימים האלה, כשיצאתי מהשגרה, נזכרתי כמה קל יכול להיות כשמוצאים את הדרך לשחרר את ההחזקות שלנו. ושאלתי את עצמי: למה לחכות לחופשה?

ואני חושבת לעצמי שחופש אפשר למצוא לא רק בחופשה מאורגנת.
את מכירה את הרגע שבו את חולצת נעליים אחרי יום ארוך? או נושמת עמוק מול נוף פתוח, והכתפיים פתאום יורדות?
את זה אפשר למצוא גם בשגרה, בתנועה רכה ועמוקה, שמשחררת ופותחת את מה שנסגר. ופתאום העולם נראה יפה יותר.

לאורך השנים ליוויתי אלפי א.נשים בדרך מחשבת הגוף. אולי גם את תמצאי בה את מה שחיפשת...

אז מיידעת אותך שב-4.10 אני חוזרת והסטודיו חוזר לפעילות .

הוותיקות, אתן יודעות איפה אנחנו נפגשות.
ולך, אני מבטיחה חיבוק כבר בכניסה. 💫
לפרטים ולהרשמה שלחי לי הודעה.או דברי איתי
להתראות בקרןב .ורד אעס אפרים
סטודיו מעברים חדרה
0524044603

#מחשבתהגוף #סטודיומעברים #פתיחתשנה #תנועהחופשית

27/09/2026

את מכירה את זה — כאב שממשיך, ועם הזמן מתלווה לו מגבלה בתנועה שהולכת ומתעצמת? יש לזה הסבר מרתק — במוח, לא רק בגוף. ולכן, גם הפתרון כדאי שיערב את המוח — וכשזה קורה, זמן הטיפול מתקצר.
זה בדיוק מה שקרה למטופלת שהגיעה אליי לאחרונה, אחרי חצי שנה של כאבים בכתף וביד — כאב שהיא הגדירה כ-8 מתוך 10. תנועה מוגבלת, קושי בשינה. אישה בת 72, מלאת חיים, אוהבת טיולים, לארח את המשפחה — ועם עוד רשימת חלומות מסעירים להגשים. הזהירות שפיתחה, כדי לא לכאוב, רק כיווצה עוד ועוד.

התחלתי כמו תמיד — בטיפול בשיטת מחשבת הגוף. מגע עדין ומדויק לשחרור השרירים המכווצים, ואחר כך תנועה מותאמת אישית למצב שלה, בהדרגה, לפי מה שהגוף שלה איפשר באותו רגע.
ואז הרכבתי לה משקפי VR. היא בחרה להיות בתוך יער שקט. ראתה ציפורים עפות בחופשיות, דואות מעליה. הרימה את הידיים לגעת בעצים — גבוה, בקלות, וללא כאב. כולנו נשארנו המומים. גם בעלה, שהיה שם, לא האמין למראה עיניו.
וכשהורדנו את המשקפיים, וניסתה לחזור על אותה תנועה — הכאב והמגבלה חזרו מיד.

בואי אני אסביר לך מה בעצם קרה שם, כי זה ממש מרתק.
המוח שלנו יודע להגן עלינו בלי לשאול — זה מנגנון קדום, הישרדותי. בדיוק כמו יד שנרתעת מאש עוד לפני שהיא נגעה בה. וכשיש כאב כרוני, הוא "לומד" לצפות את הכאב מראש, ומכווץ את השרירים כדי למנוע תנועה, בלי לבדוק בכלל אם הפעם זה באמת מסוכן.
כשהיא הייתה ביער עם המשקפיים, המוח שלה היה בהוויה אחרת לגמרי. אין שם את הכתף הכואבת שהוא מכיר, אין את ההקשר שמפעיל את ההגנה הישנה. אז הוא פשוט לא הפעיל אותה — והיד זזה.
וברגע שהורידה את המשקפיים וחזרה למציאות המוכרת? המוח מיד "זיהה" את ההקשר הישן, וחזר להפעיל את דפוס ההגנה. וזה סימן ברור: הגוף הראה שהוא יכול. חלק גדול מהמגבלה לא היה בגוף עצמו — אלא בדפוס שהמוח למד.

והחדשות הטובות: כל פעם שחוזרים על החוויה — היד זזה, בלי כאב, שוב ושוב — המוח מקבל עוד ועוד "הוכחות" שזה בטוח. לאט לאט, הוא מתחיל לעדכן את הדפוס הישן. וזה עובד גם מחוץ למשקפיים — במיוחד כשממשיכים, כמו שעשיתי איתה, לשלב את זה עם התנועה והמגע שכבר התחלנו בהם.

הכאב שלה התחיל לרדת כבר אחרי המפגשים הראשונים. בינתיים היא יצאה לטיול בחו״ל — ושלחה לי הודעה שמרגישה הרבה יותר טוב. כשתחזור, נמשיך יחד.
זה טיפול מקיף ויסודי — עובד על הגוף, על המוח, ועל ההרגשה גם יחד: שחרור מכאב, חופשיות של התנועה, קלילות שחוזרת. והכיווץ, בין אם הוא בא מכאב פיזי או ממתח נפשי, נולד באותו מקום — במוח. ושם גם מתחיל השחרור.
וזה יכול להיות כל מגבלה — כאב בכל מקום בגוף, קושי ביציבות ובשיווי משקל, קושי בתפיסה מרחבית, או קושי במוטוריקה הגסה או העדינה.
בואי תרגישי את זה בעצמך.

ורד איס אפרים
סטודיו מעברים חדרה
0524044603

#מחשבתהגוף #סטודיומעברים #נוירופלסטיות

23/09/2026

40 שנה שאני מלמדת ומטפלת עוזרת לא.נשים להתהלך בקלילות בחופשיות משוחררים מכאבים. וכל זה בעניין, בסיפוק ובהתרגשות יומיומית, בגישת מחשבת הגוף — בלי שום אביזר. מזרן, ריצפה,
אתם ואני. זהו.
וזה בכוונה — כי כוח הריפוי נמצא בגוף עצמו, ובהבנה שלנו אותו, בעזרת ההנחיה ההכוונה והליווי שלי.

אז מה קרה שגרם לי, בפעם הראשונה, להביא לטיפולים בסטודיו
משהו טכנולוגי לגמרי?

אני לא נחה על זרי הדפנה — תמיד מחפשת את הכי טוב עבור התלמידות והמטופלים שלי. והפעם מצאתי משהו שגרם לי ממש להתרגש: שילוב בין הידע והניסיון שצברתי לבין טכנולוגיה חדשנית ומוכחת.
מה זה? למה זה עובד? איך זה מרגיש?
בקרוב תדעו הכל.

#מחשבתהגוף #סטודיומעברים #בקרוב #טכנולוגיהחדשנית #40שנותניסיון #גילויבדרך

20/09/2026

יום כיפור, עבורי, הוא יום של עצירה, של התבוננות פנימה. יום של שאלות: מה אני משחררת? במה אני מבקשת להתמלא? מה שלומי, באמת?
האמת שאני מרגישה ברת מזל על ההזדמנות לעצירה הזו, ועל הגילויים המרתקים שהיא מביאה. את זה למדתי לייצר לעצמי דרך הגוף שלי — דרך תנועה, בזכות שיטת מחשבת הגוף.
הגוף לא משקר. כשאני נמצאת במקום שלא מדויק לי, אני מרגישה את זה ממש בגוף — הכיווץ, הכובד. וזה עובר ישר, כמו חץ, לתחושה של חוסר חשק, כבדות, עייפות.
אבל כשאני מדייקת את עצמי — משחררת את המיותר והמכווץ, ומתמלאה במה שעושה לי פרפרים בבטן — אני מרגישה מלאת אנרגיה, קלילה, מחוזקת. שום דבר לא יכול לעצור אותי. מבחינתי, זו מלאכת החיים.
וזה תהליך, לא הישג חד-פעמי — כי הדיוק העצמי הוא מתמיד. החיים דינמיים, ואנחנו נופלים שוב ושוב לשגרה, לאוטומט, למצב של הישרדות. ולכן כל כך חשוב לפנות לזה זמן, שוב ושוב. בשבילי, תנועה והקשבה עצמית היא התרופה.
לפעמים זו הקשבה ותנועה של רגע אחד נפלא, שפותח ומעניק לי בדיוק את האוויר שהייתי צריכה. ולפעמים זה זמן ארוך יותר, שאני מפנה לתנועה כזו שבעזרתה אני צוללת פנימה, מדייקת את עצמי, ומחדשת כוחות.
היום הזה מזכיר לי: את היכולת הזו יש לכולנו. רק צריך לעצור, ולהקשיב.
גמר חתימה טובה 🤍

07/09/2026

ראש השנה בפתח, וניקיון החג כבר מתחיל ...
בין אם אתן מנקות את כל הבית לבד, ובין אם רק "קצת עוזרות" לעוזרת לפני החג - הגב שלכן סופר כל תנועה.

40 שנה שאני מלמדת נשים איך לזוז נכון, ואני רואה את זה כל שנה מחדש: דווקא כשרוצים שהבית יבריק לקראת החג, קל לשכוח את הגוף - ולשלם על זה בכאב, בדיוק כשרוצים להיות זקופות סביב שולחן החג.

הבשורה הטובה? אפשר לנקות בלי לשלם בכאבי גב או ברכיים. רק צריך לעבוד עם הגוף, לא נגדו:
🔅 פזרו את המשימות על פני השבוע
אין צורך "לגמור הכול" ביום אחד. יום לאבק, יום לכביסה. ככה הגב נשאר רענן.
🔅 התאימו את הציוד אליכן
ידית ארוכה, עד גובה הסנטר. תישארו זקופות, תזיזו את כל הגוף - בלי להתכופף.
🔅 דלי על גלגלים, לא על הריצפה
כיסא ישן עם גלגלים הופך את הדלי לניתן לגלגול מחדר לחדר, בלי לרכון ובלי לסחוב.
🔅 הסוד האמיתי - ההתרוממות
רוב העומס לא קורה כשיורדים, אלא כשקמים בחזרה. רדו דרך כפיפת ירכיים. עלו בעזרת הרגליים. גב ישר לאורך כל הדרך.
🔅 הפסקות כל 20-30 דקות
גם הפסקה קצרה של שחרור מול קיר משנה את כל התמונה בסוף היום.
🔅 לפני ואחרי - כמה דקות לגוף

כמה תנועות עדינות לפני הניקיון, ואותו דבר אחריו. הגוף אוהב את זה.
בסופו של דבר, ניקיון החג לא חייב לבוא על חשבון הגוף שלכן.
תקשיבו לגוף, תעבדו בנחת - ותגיעו לחג זקופות, רעננות, ובלי כאב.

איזה טיפ אתן הולכות ליישם? ותייגו חברה שגם מכינה את הבית לחג - שתיכן תגיעו לשולחן החג בלי כאבים 💛

03/08/2026

הפעם שהחלטתי "להיות מאוזנת" - ונכשלתי
בסופ"ש האחרון הלכתי בהרי ירושלים. עליות תלולות, ירידות שמשכו אותי קדימה, וקטעי מישור בין לבין. ובאמצע הדרך עלתה לי מחשבה: אולי אני יכולה לבדוק על עצמי, בשטח, מה זה באמת אומר להיות מאוזנת.

הניסיון היה ללכת באותו קצב, ללא קשר לתנאים - עלייות, ירידות ומישור - כדי להיות מאוזנת.
זה לא עבד. בעליות מצאתי את עצמי צריכה ללכת מהר מדי - מעבר למה שהגוף שלי יכול היה לתת, ובירידות ניסיתי לבלום את עצמי כדי לשמור על אותו קצב של העלייה. הגעתי למישור עייפה, עם ברכיים כואבות.
וזה בדיוק מה שהייתי צריכה להבין: בעלייה השרירים עובדים קשה יותר נגד הכבידה, הדופק עולה כי הלב צריך להזרים יותר דם וחמצן לשרירים העובדים קשה. בירידה כוח המשיכה יוצר מומנטום חזק, ואנחנו צריכים לבלום אותו כדי שלא ניפול - מה שמעמיס דווקא על הברכיים והשוקיים, שנדרשים לספוג את התנופה בכל צעד.

לכן בעלייה אני מקצרת את הצעד ומניחה את כל כף הרגל על הקרקע, ובירידה - צעד קצר וזהיר עם ברכיים מעט כפופות שסופגות את הזעזוע.
איזון אמיתי הוא לא ללכת תמיד באותו קצב, אלא לדעת להתאים את עצמנו לכל קטע בדרך - ולחזור בקלות לרוגע ולנשימה שקטה. זה הסימן האמיתי לכושר גוף טוב, וכן לכושר תנועה בחיים.

"בדיוק על זה אני מלמדת בשיעורי מחשבת הגוף: איך להרגיש את התנועה יעילה ובמינימום מאמץ, למצוא את האתגר במקום הנכון, בלי לשחוק את הגוף. כאן בדיוק נולד השיעור שאני מעבירה בסטודיו השבוע - מהסטודיו לחיים, ומהחיים לסטודיו, ככה זה אצלי. וזו בדיוק אחת התובנות המרתקות שאני מביאה בספר שלי, 'חופשייה' (בקרוב!): הגוף, כשמקשיבים לו, יכול להיות מורה דרך של ממש - לא רק לתנועה, אלא לחיים."

אז בפעם הבאה שאתם עומדים מול אתגר - תזכרו: להקשיב לגוף, למצוא את המינון הנכון, ולחזור למרכז. שם מחכה לכם החופש שלכם.
בואי לשיעור נסיון בסטודיו מעברים - ותרגישי בעצמך.

15/07/2026

מה באמת עומד מאחורי כאבי הברכיים שלך?
​השבוע נכנסה אליי לסטודיו אישה מתוסכלת ודואגת:
"כואבת לי הברך בעיקר כשאני מטיילת בטבע. אני דואגת שלא יחמיר .יודעי דבר אמרו לי שאני חייבת לעשות סטים של סקווטים כדי לחזק את השריר."

​ביקשתי ממנה ללכת כמה צעדים, והתמונה התבהרה בשנייה.
חוסר הסימטריה שלה התחיל בכלל מלמטה—מאורך רגליים לא שווה. ההבדל הקטנטן הזה בבסיס יצר שרשרת תגובה שעברה למעלה, ורק שם, לראשונה בחייה, היא הבחינה מול המראה בחוסר הסימטריה ברגליים, באגן ובכתפיים.
​בכל צעד בהליכה, בגלל חוסר האיזון , הגוף שלה פשוט "נופל" אל הצד הקצר במעין צליעה עדינה. הנפילה הזו מייצרת זעזוע חוזר ועומס אדיר שנוחת, פעם אחר פעם, ישר על הברך שלה.הגילוי הזה עשה לה סדר בבאלאגן והיא הבינה שבמצב כזה, רק לחזק את השריר לא יעזור—קודם כל צריך לאזן את היציבה.

​בספר החדש שלי, "חופשייה – בתנועה מהגוף אל החיים", אני מביאה קול אחר ומרחיבה על הסיבות וההקשרים המפתיעים שיוצרים את כאבי הברכיים ומגוון הפתרונות שלהם.

הסיפור שלה הוא דוגמה קלאסית לכך שהברך, למרות היותה מפרק מורכב ורגיש בעל פגיעות ובעיות משלו (כמו חבלות או פגמים מבניים), היא בראש ובראשונה חוליה מרכזית בשרשרת התנועה. לעיתים קרובות, כאב בה הוא תולדה של חוסר איזון המגיע ממקומות אחרים בגוף.

האפשרויות הן רבות, ולכן ההצעה הגורפת של "רק לחזק את הארבע-ראשי בסטים" היא פשוט לא הפתרון היחיד, ובטח לא השלם.

​בשיטת "מחשבת הגוף", אנחנו מחשבים מסלול מחדש—לא דרך כוח או סבל, אלא דרך פיתוח מודעות, תרגול קשוב שמחזיר לרקמות את האלסטיות שלהן, והטמעת הרגלי יציבה נכונים ביום-יום.

​בגלל שהגוף של כל אחת מאיתנו מספר סיפור אחר, אין פתרונות מדף גנריים.
​הריפוי האמיתי מתחיל ברגע שאת מפסיקה להילחם בגוף שלך, ומתחילה להקשיב לו – שם מתחילה הדרך שלך לחזור להיות חופשייה בתנועה, מהגוף אל החיים.

13/07/2026

רוב הסיכויים שגם את בטוחה ש...
​התפיסות האלו מנהלות לנו את הבריאות, קובעות לנו איך להתאמן, ובעיקר – גורמות לנו להתיש את הגוף במלחמות מיותרות, או לוותר.

​אבל השבוע, תלמידה אחת שלי בסטודיו ניפצה את כל מה שחשבנו על אימון ועל סיבולת לב-ריאה, ובכלל בלי להתכוון.

​היא ניגשה אליי בסוף השיעור, כולה מופתעת:
"תראי, בתור בחורה עם אתגר רציני בארגון זמן, לרוץ אחרי אוטובוס שבורח זה שגרת החיים שלי. אז השבוע זה קרה שוב. דפקתי ריצה בכל הכוח כדי לתפוס אותו.
​כשנכנסתי והתיישבתי, פתאום קלטתי משהו מדהים: הרבה יותר קל לי! לא התנשפתי כמו פעם, והלב שלי לא דפק בגרון. איך זה הגיוני? הרי חוץ משיעורי התנועה שלנו לא עשיתי שום אימון אירובי!"

​חייכתי אליה. הסיפור שלה הוא ההוכחה הכי טובה למה שהפיזיולוגיה כבר מזמן יודעת על בריאות מערכת לב-ריאה.
​1. מיתוס ה"בכוח": המחשבה שאם את לא קורעת את הגוף, הזיעה לא ניגרת והדופק לא בשמיים – זה לא נחשב אימון.
​2. מיתוס ה"אירובי": המחשבה שפעילות אירובית חייבת להיות תזזיתית ומאמצת. הפיזיולוגיה מגלה שפעילות אירובית יכולה להיות מתונה ובנחת. היא פשוט תנועה רציפה שמפעילה קבוצות שרירים גדולות ומזרימה חמצן לגוף.

​ויותר מזה, כשנעים במתינות ובנחת, מפלס הסטרס צונח מיד. כלי הדם מתרחבים, וזרימת הדם והחמצן הופכת לטובה ויעילה בהרבה – בלי עומס, שחיקה וסכנת פציעות.

​תארי לעצמך מערכת השקיה ביתית: במרכז יש משאבה (הלב), וממנה יוצאת רשת של צינורות (כלי הדם). כשהצינורות הופכים לנוקשים עם השנים, המשאבה נאלצת לעבוד קשה פי כמה ולדחוף בכוח.
​בעולם הכושר המסורתי מנסים לפתור את זה על ידי אימון המשאבה (בדופק גבוה). בתנועה המתונה, אנחנו בוחרות בדרך אחרת, בטוחה ויעילה בהרבה, שמונעת עומסים ופציעות: אנחנו מטפלות בצנרת.

​זה בדיוק מה שקרה לתלמידה שלי: כשהיא הניעה את בית החזה, היא הגמישה והרחיבה את כלי הדם שלה במתינות. החמצן הגיע ביעילות רבה יותר לכל תאי הגוף, השרירים עבדו בתיאום, והגוף כולו התנועע בקלילות ובפחות מאמץ. לכן, ברגע האמת כשהיא הייתה צריכה לרוץ – הכל זרם בהרמוניה.

​החוסן של הגוף שלך לא נמדד במלחמות ומאמץ קיצוני.
​בכל פעם שאת בוחרת בתנועה מתונה וזורמת, הרווח הוא כפול:
את גם משחררת שרירים תפוסים ומפרקים נוקשים, מתחזקת וגם נהנית מרגע עמוק של שקט, ובו-זמנית מעניקה ללב שלך מתנה פיזיולוגית שמקפיצה את הבריאות והחיוניות שלך לגבהים חדשים.

​הגוף שלך לא מחפש מלחמות, הוא מחפש שותפות. התנועה המתונה היא ההזמנה שלך להפסיק להילחם בו – ולהתחיל לנוע איתו בחופש.

​מתי בפעם האחרונה הענקת ללב שלך את השקט הזה?
​כתבי לי בתגובות – האם גם את מרגישה לפעמים שהגוף שלך עייף ממלחמות ומחפש תנועה בנחת? 👇

​אם את רוצה להפסיק להילחם בגוף ולגלות איך תנועה מתונה יכולה להחזיר לך את החופש – מוזמנת לשלוח לי הודעה או להתקשר אליי ונמצא את הזמן המדויק בשבילך בסטודיו.
​(קישור לאתר בתגובה הראשונה 👇)
שלך ורד
0524044603

08/07/2026

את עדיין מלמדת בסטודיו??
זו שאלה שאני נשאלת המון לאחרונה.
אנשים שומעים שאחרי כמעט 40 שנה של הוראת תנועה וטיפול אני עדיין נכנסת לסטודיו בכל יום עם חיוך, ושואלים אותי: איך אפשר לעסוק באותו תחום כל כך הרבה שנים מבלי להשתעמם אפילו לרגע?

התשובה שלי תמיד מפתיעה אותם: אני פשוט לא מפסיקה לשחק, להתמלא מנפלאות הגוף ולשאוב השראה מהתלמידות והמטופלות שלי. כשאן משתפות אותי כמה השיעורים תורמים לפיזיות ולנשמה שלהן, כמה הם מרימים להן את שגרת היום-יום, ואיך כבר ברגע שהן יוצאות מהסטודיו הן מחכות בציפייה לשיעור הבא – זה נותן משמעות עצומה לעשייה שלי.

אני מכניסה את המשחקיות, את האתגר, את הסקרנות, את השאלות ואת הדיוק בעקבותיהן כדרך חיים בכל תחום. בשיעורים בסטודיו, המטרה שלי היא להעביר הלאה את הסקרנות הזו, את הגילויים המרגשים על עצמנו ועל הגוף שלנו, את האתגר, את הדיוק הפנימי ואת תחושת הניצחון מעצם העשייה, התרגול והשיפורים המתמידים. מרחיבות את אזור הנוחות – זה בדיוק מה שמקפיץ אותנו! זה מה שמלמד אותנו, שומר על רעננות ואנרגיה גבוהה, ומחזיק את המוח שלנו בריא וחיוני. ואגב, לגיל באמת אין שום תפקיד כאן.

ואולי הסוד הכי גדול שלי הוא שאני, לפני הכל, תלמידה. אני חוקרת את הגוף המופלא ותמיד מוצאת בו עוד זווית חדשה, עוד הבנה להעביר הלאה. כשאני בונה שיעור, העיניים והלב שלי כבר נמצאים איתן – אני חושבת איך זה יכול לעזור להן, ומביאה את הסקרנות והפליאה האלו איתי בכל יום לסטודיו.

המציאות המודרנית מושיבה אותנו שעות על כיסאות. המוח ה"עצלן" שלנו ממהר לקבע אותנו בתוך תבניות יציבה נוקשות, שיוצרות סטרס וסרבול ביומיום. כדי לשמור עליו אנרגטי ובריא, הגוף שלנו זקוק לגירויים חדשים. השיעורים בסטודיו הם בדיוק זה – כמו לפתור סודוקו או תשבצים, אבל דרך התנועה!

אצלנו אין "שגרה משעממת", ואין אוטומט בתרגול. בכל שיעור אנחנו מזמינים את המוח והגוף לפצח אתגרים חדשים, לשנות צדדיות, ולתרגל קואורדינציה ושיווי משקל באין-ספור אפשרויות וחיבורים.
והקסם הזה לא נשאר בסטודיו. הוא מתורגם מיד לחיים עצמם – התנועה הופכת לקלילה, הגוף שמח יותר, ודפוסי היציבה שלנו משתפרים בהליכה, בישיבה, במנחי שינה, בנהיגה ובכל האתגרים הפיזיים הקטנים של שגרת היום-יום.

מבחינתי, כתיבת הספר שאני עומלת עליו בימים אלו היא בדיוק החלק הזה של למצוא את האתגר המדויק לי והמשחקיות שבחיים. זו היציאה הנוכחית שלי מאזור הנוחות, המקום שבו אני יוצרת ומזקקת את כל הכלים שאספתי לאורך ארבעה עשורים – מביאה את הדרך המרתקת והמקורית לטיפול בגוף ואת התובנות שאספתי לאורך השנים.

ו... בשורה חדשה – כיוון חדשני ומרגש שייכנס לסטודיו לטובת המטופלות שלי. ;)

אז כן, אני עדיין מלמדת בכל יום, ומזמינה גם אתכם להצטרף אלינו לסטודיו, להמשיך לחפש אתגרים ולא להפסיק לשחק לעולם.

**ספרו לי בתגובות – איזה אתגר קטן זימנתם לעצמכם היום?** 👇

28/06/2026