Avishay personal training

Join PAPA for help, support and info at: papaorg.co.uk ❤️♻️

היום לפני שנתיים והראש עוד שם…

לפני שנתיים העולם נעצר,
השמש זרחה ובלי אזהרה,
במקום השופר – נשמעה אזעקה.
תפסנו את הראש, לא האמנו שזה קורה,
והלב… מסרב להירפא עד היום הזה.

מאז ועד היום – איבדנו קרובים,
חברים שהבטחנו שניפגש אחרי החגים.
משפחות שהיו מקור של אור וצחוק,
נעלמו ברגע… ונמחקו מרחוק.

אהבות נקטעו באמצע הדרך,
ושנתיים אחרי הלב עוד דופק… אבל בערך…
שנתיים של געגוע שאין לו מרפא,
והשקט צורח! קור של מוות שלא מרפה...

ואנחנו – הלוחמים, המילואימניקים, העם,
שוב נקראים לעוד סבב מוגזם,
גם עייפים, גם כואבים, וגם מלאים בתחושת צדק.
בין דמעות לעשן,
בין תקווה לחופש החטופים
אנחנו עומדים ולא נשברים.

ובתוך כל האובדן, בתוך כל הלקיחה,
אולי קיבלנו תזכורת אחת, קטנה, אמיתית וברורה:
שכל שעה היא חסד, כל רגע – מתנה,
וכל חיבוק עלול להיות האחרון לשנה.

אז תגידו “אני אוהב” מבלי לחכות,
תסיימו שיחות – בלי מריבות.
אל תדחו מילים חשובות,

תרדפו אחרי החלומות,
בלי לחשוב על מחר, בלי תירוצים, בלי פחד מהבאות.
כי אין זמן יותר נכון מהרגע בהווה
וכי מחר… אולי עוד אזעקה, עוד מלחמה, עוד פיגוע.
עוד הבנה אחת כואבת –
שאולי… מחר בכלל לא יגיע.

יום הזיכרון 2025
עבר רק רגע, אבל הוא מרגיש כמו נצח.
יום זיכרון שלא היה כמותו.
יום זיכרון שני בשנתיים של #לחימה — והשאלות לא מרפות:
איך זוכרים? איך ממשיכים? איך מכבדים אתכם באמת?

השנה זה קרוב יותר. אישי יותר.
שנתיים שבהן אנשים נעלמו מהחיים, והותירו חור שלא יתמלא.
אנחנו – החברים ההם שלא נפגשו שנים, ותמיד כשהתראינו זה היה כאילו לא עבר רגע.
תמיד הבטחנו “יאללה, הפעם באמת קובעים”,
אבל אז – שגרה, עבודה, ילדים, החיים.
ואז באה המלחמה.
ותמיד היה משהו.
עכשיו כבר אין.

עכשיו ניפגש כל שנה, באותו מקום.
בלי סיפורים חדשים.
רק נשחזר את הישנים, עם הבדיחות שרק אנחנו מבינים.
ונחייך, וגם נזיל דמעה.

השנה הייתה לי הזכות להשתתף בטקס לכבודכם.
כבוד גדול, שלפעמים רק בלב מתפללים – הלוואי ולא היה בו צורך.
אבל יש.
וזה עלינו – לזכור, ולספר, ולהמשיך.