27/08/2013
תתפלאו: מה מזיק יותר לגוף - ריצה או הליכה
למרות המיתוס הרווח שלפיו ריצה מזיקה לסחוס בברכיים ושוחקת אותו, מחקר שעקב במשך 20 שנה אחרי מתאמנים בריצה ובהליכה מגלה תוצאות מפתיעות. אז מי סובל יותר משחיקה בסחוס - ואיך אפשר לצמצם את הסיכון?
המיתוס הרווח בקרב אנשים רבים הוא שריצה מסכנת אותנו בשחיקת הסחוס בברכיים, יותר מאשר אנשים המתאמנים בהליכה האומנם? ההיגיון מאחורי המיתוס נעוץ בלחץ המכאני המופעל על המפרק בריצה, והמשפיע בכך כביכול לרעה על הסחוס המפרקי בכל צעד.
לאחרונה פורסם מחקר שבדק משנת 1991 ועד 2011 כ-90,000 אנשים בארצות הברית שביצעו אימוני ריצה או הליכה באופן קבוע. חלק ניכר מהרצים גמאו בממוצע כ-100 קילומטר בשבוע. במקביל, נבדקה השכיחות של מקרי דלקת מפרקים ניוונית או של שחיקת הסחוס הכרונית בברך ובירך, וכן מספר המקרים שבהם נזדקקו אותם נבדקים לניתוח להחלפת מפרק הירך או הברך על פי תוצאות המחקר, הרצים נמצאו דווקא בסיכון של 50% פחות לפתח שחיקת סחוס כרונית בירך ובברך מאשר אנשים המתאמנים בהליכה.
קצת על שחיקת סחוס כרונית
שחיקת סחוס כרונית בברך נגרמת בעיקר עקב משקל יתר וגנטיקה. כל קילוגרם מיותר שאנו נושאים על הגוף מעמיס עוד כ-20 קילו בפועל על הברך. אנשים הסובלים ממשקל יתר נוטים לסבול יותר גם מדלקות פרקים באזורים אחרים בגוף, שאינם קשורים לנשיאת המשקל, משום שמבחינה מטבולית רקמה שומנית מפרישה יותר הורמונים הקשורים לדלקת בכל הגוף.
מפרק איננו מכשיר לבלימת זעזועים שרק סופג את עוצמת משקלנו. מדובר ברקמה חיה ומתחדשת הזקוקה לגירוי חיובי של תנועה וחיזוק, ועל פי אותו גירוי משפר המפרק את יכולותיו לעמוד בעומס, בדיוק כמו כל רקמה אחרת בגוף.
מובן שעל העומס להיות תואם ליכולתו של המפרק לשאת אותו, לכן חשוב להתאים את רמת האימון למתאמן, ולעשות הכל בהדרגה תוך כדי אימונים מחזקים תומכים, עבודה על טכניקת ריצה נכונה, תרגול שיווי משקל, גמישות, אימון טווח תנועה ועוד - כדי למנוע פציעות ועומס יתר על הגידים, הרצועות, השרירים וכן הלאה.
חשוב לזכור כי אנשים שחוו פציעה בברך כגון קרע במניסקוס או ברצועה או נזדקקו לניתוח, נמצאים כבר בסיכון גבוה יותר לפתח שחיקת סחוס ניוונית בברך.