15/09/2026
זה הולך להיות פוסט קצת יותר שונה וארוך.
אבל אני אתחיל בשורה התחתונה:
אל תשלחו את הילדים שלכם להתאמן 4–5–6 פעמים בשבוע באותו ענף בגילאים הצעירים.
אתם פשוט עושים להם נזק.
וכן, אני יודע.
מועדונים מפעילים לחץ.
מאמנים מוכרים חלומות להורים ולילדים.
"אם הוא רוצה להיות טוב, הוא חייב להתאמן יותר."
אבל מה לעשות, לזכות באליפות קטנטנים ג' מחוז דרום/שפלה היא לא מטרה בפני עצמה.
מלבד מספר מצומצם מאוד של ענפים וסיטואציות מאוד ספציפיות, אין שום סיבה שילד בגילאי 8–14 יתאמן ארבע, חמש או שש פעמים בשבוע באותו ענף.
כמו שאמרו חכמים ממני:
"There is no such thing as an elite 10-year-old athlete."
אני מנהל המון שיחות עם הורים לילדים, ושומע לא פעם, בסוג של גאווה:
"הילד שלי בכיתה ה' ומתאמן 5 פעמים בשבוע."
ולפעמים המשפט הבא הוא:
"אין לו כבר זמן או אנרגיה לפעילויות פיזיות אחרות."
פעם אמא אחת סיפרה לי שהבן שלה מתאמן כמעט כל יום בקבוצת כדורגל כלשהי.
הוא היה בן 12.
ואז היא הוסיפה:
"הוא ממש מסי קטן!"
אז לא, צר לי גברת.
99.999% שהוא לא יהיה מסי הבא.
ולא כי הוא לא מוכשר.
פשוט כי מסי הוא מקרה מאוד מאוד ייחודי של אחד למיליונים והוא יוצא מן הכלל שלא מעיד על הכלל.
ילדים צריכים לבנות לעצמם בסיס פיזי רחב ובריא, וגם חוסן ומנטליות בריאה- בצורה הדרגתית ונכונה.
כשהילד מתאמן שוב ושוב ושוב על אותו הדבר, במשך שנים, אתם מצמצמים את הגירויים הפיזיים שהוא מקבל, מגדילים את הסיכון לעומסים ופציעות, ובמקרים רבים גם גורמים לו להישחק מנטלית.
והתוצאה?
אתם עלולים להכניס אותו לסטטיסטיקה המאוד בעייתית שבה חלק גדול מהילדים שמוגדרים "כישרונות" בגיל צעיר פשוט מפסיקים להיות ספורטאים פעילים בגילאי 16–17.
לפעמים בגלל פציעות.
לפעמים בגלל שחיקה.
לפעמים כי נמאס להם.
ולפעמים פשוט כי הם גילו שהספורט שהיה כל החיים שלהם כבר לא כיף להם.
לדעתי האישית, ההתמקצעות האמיתית יכולה להתחיל בתיכון והלאה
וגם אז- בהדרגה ובחוכמה
בישראל יש גם את עניין הצבא, שממילא מגביל מאוד את אורך הקריירה הספורטיבית, ולכן יש היגיון מסוים להתחיל התמחות קצת מוקדם יותר.
אבל בגיל 8?
10?
12?
אנא ממכם, תנו להם להיות ילדים!
ותפסיקו עם הגישה של:
"הוא חייב להתאמן עכשיו 4–5 פעמים בשבוע בענף אחד, כי המאמן אמר."
כי לפעמים המאמן באמת מאמין בזה (והוא טועה...)
ולפעמים יש גם אינטרסים, לחץ, מניפולציות והבטחות להורים ולילדים.
ובשביל מה?
בשביל להגיע לעוד הישג נקודתי בגיל ילדים.
אליפות.
גביע.
מקום ראשון.
עוד מדליה.
אבל הילד הוא לא כלי להשגת תואר של המאמן.
המטרה היא לבנות ספורטאי, לא לנצח תחרות ילדים.
לנצח תחרויות, טורנירים, או אליפויות בגילאי זה באמת
כמו שאני אומר (מניסיון) 🙃
Nice to have
,אבל ממש לא מטרה עיקרית.
הייתי מדביק כאן עכשיו מאמרים מקצועיים ואקדמיים.
אבל עזבו.
Google it. 😉
מה שנקרא
תיכנסו.
תקראו.
תבדקו.
ובעיקר- תשמרו על הילדים שלכם.
וזה בכלל לא קשור לשאלה אם זה אתלטיקה או לא אתלטיקה.
(כן, ברור שאתלטיקה זה עדיף 😜
אבל זה לא הנושא.)
המסר הוא פשוט:
תנו לילדים כמה שיותר ספורט.
כמה שיותר תנועה.
כמה שיותר גירויים.
וכמה שיותר ענפים שונים.
תנו להם לרוץ, לקפוץ, לזרוק, לשחות, לשחק כדורגל, כדורסל, לטפס, לרכב על אופניים, להתעמל ולנסות דברים חדשים.
ככל שתדחו את ההתמקצעות החד-ענפית, כך תיתנו להם בסיס רחב יותר להתפתח ממנו.
יהיה להם מספיק זמן בחיים להתמקצע.
והחיים, חברים, לא נגמרים בגיל 16.
להפך.
שם הם רק מתחילים.
בהצלחה לכולם העונה , לא משנה באיזה ענף או ענפים אתם 🙃
קמש - בונים ספורטאים, לא רק אלופים. 🧡
